ילדים, סרקזם ופיצה טבעונית ללא שמרים

 טופ פוסט

 

שנת הלימודים עברה חלפה לה ביעף, אורות הבמה ומחיאות הכפיים של מופעי סוף השנה דעכו אט אט ופינו מקומם לעננה האפרפרה שנקראת, מסיבה לא ברורה – ה"חופש" הגדול.

אני מודה, רמות הסרקאזם שלי מרקיעות שחקים וגורמות לי לתהות כמה זמן אצליח לשרוד בהרפתקת הקיץ הזו… השבוע, בזמן שהבן הבכור שלי ניסה לנהל איתי משא ומתן על שעות המסך שלו, שמעתי את עצמי מסננת: "תזהר שאני לא אנהל משא ומתן על הדרך שלך בחזרה לרחם"… הוא בתגובה שאל: "איפה זה רחם"? חברה שישבה לצידי באותו הרגע הסבה את תשומת ליבי לכך שילדים לא מבינים סרקזם. אם הטענה הזו באמת נכונה, יש מצב שהילדים שלי לא הבינו 90% ממה שנבחתי לעברם בחודש האחרון ומחצית ממה שאמרתי להם בחיים בכלל. בנקודה זו, אתם בוודאי שואלים את עצמכם למה הבאתי שלושה ילדים (וכלבה בוקסרית) לעולם הזה? תאמינו לי, אני הקדמתי אתכם – ויותר מפעם אחת החודש. אל תבינו אותי לא נכון, אני אוהבת את הילדים שלי ונהנית לבלות במחיצתם, אבל מאמינה שכמו כל מתכון טוב, פרט לאיכות המרכיבים, למינון ולזמן הבישול יש השפעה עצומה על התוצאה הסופית ובמקרה הזה חודשיים זה הרבה מאד זמן איך שלא תסתכלו על זה.

אבל… וזה אבל גדול מאד, יש כמה נקודת אור בחופש הזה ואחת מהן היא, איך לא? – האוכל. המשך קריאה…

Share on FacebookTweet about this on TwitterPin on PinterestEmail this to someone

לבבות שוֹקוֹלָד טבעוני במילוי טופי תמרים ותותי גוג'י

פתיחה קרופ

 

ערב בנות הוא אירוע נדיר בחייה של אמא צעירה לשלושה ילדים קטנים. עד כדי כך נדיר, שכשהחברות שלי הציעו ערב שכזה כמעט ונפלט לי: "על איזה בנות אתן מדברות? לכולנו יש בנים…" תוכניות נרקמו באויר במשך חודשים עד שלבסוף היומנים של כולנו נפתחו, הבעלים עודכנו, מקומות הוזמנו, מלתחות תואמו, תזכורות נשלחו, ילדים הורדמו ובעלים תודרכו. שעת ה"ש" הגיעה ובדרך כזו או אחרת הצלחנו ארבעתינו לשבור את מחסום העייפות שמגיעה בסביבות 20:30 ולהגיע למסעדה טרוטות עיניים, עוטות קונסילר לרוב אך מהממות כל אחת בדרכה היא. חברתנו לוצ'יה, שהיא לא פחות מאֵלָה איטלקית בת זמננו, על כל המשתמע מכך, הגיעה כשבאמתחתה שלוש קופסאות עמוסות צ'ופרים ריחניים לכל אחת מאיתנו וקופון שמן עם כמה אפסים עליו שאיפשר לנו לפנק את עצמנו באוכל חלומי ויין משובח.
אמרתי לכם – …The woman is a goddess

בשלוש השעות שבילינו יחד חלקנו אוכל, מתנות, סיפורים, צחוקים והרבה אהבה אבל מה שלא חלקנו הוא קינוח… ואיך יכולנו, אם כל מה שהיה לתפריט להציע לדיווה טבעונית שכמותי הוא סורבה? המשך קריאה…

Share on FacebookTweet about this on TwitterPin on PinterestEmail this to someone